קסמה של הקשבה

אמא שלי כל החיים פחדה שתלך בעקבות אביה, סבי האהוב האיש המקסים, יפה הנפש שסיים את חייו בשקיעה לתוך השיטיון.

אמא שלי היתה הרבה יותר אמיצה ממני, היא לא פחדה לקפוץ ראש לבריכה, לא פחדה מרעשים בלילה, או מלשחות רחוק בים, או מלגור בבית פרטי שבלילה לא עוברת שם נפש חיה..

וככה אמא שלי החליטה לפני 6 שנים לעבור לדיור מוגן, מבחינתה זה היה סוג של רילוקשיין, היא ארזה את עצמה ואת האוטו ויצאה לחפש את דרכה החדשה, כשבריכה אולימפית היתה  בין השיקולים בבחירה. . .

בסוף הבריכה לא היתה אולימפית, אבל זה לא הפריע לה להמשיך לשחות בבריכה מידי בוקר.

ואז משהו הפסיק את הזרם, ההתחלה הייתה פרידה מהאוטו, אח"כ גם לבגד ים לא היה שימוש והאשה הכי עצמאית בעולם מצאה את עצמה ,נסמכת  24/7 על אחרים ועדיין היא האישה הכי יפה בשכונה.

לפעמים היא צלולה וחדה כמו פעם ולפעמים היא שוקעת לעולמות שלה ומתגלה כילדה מפוחדת שעדיין חשבונות העבר מייסרים אותה

בזמן האחרון אמא שלי חזרה ואמרה שהיא רוצה לתת לאחותי ולי את התכשיטים שהיא עונדת, וכל פעם סרבנו מחדש והיה לנו הסבר מלומד שזה חלק מהידרדרות.

אבל אמא שלי, אשה חזקה, לא ויתרה, ופתאום קלטתי  שאנחנו לא מקשיבות לה, מחליטות בשבילה.

לפני כשבועיים היינו אצלה שתינו ושוב היא ביקשה לתת לנו את התכשיטים שהיא עונדת והפעם לא עצרתי אותה ואמרתי לעצמי, אולי נקשיב לה? אולי נפסיק להחליט בשבילה? למה עכשיו? שאלתי את אמא שלי " כי עכשיו זה הזמן"  היא אמרה ”כשאני בסדר ויכולה לראות אתכן עונדות את התכשיטים שכבר לא נוחים לי יותר"  את רוצה להינות מזה? שאלתי, כן אמרה והפנים התמלאו באור.

ועכשיו כל פעם כשאני באה, היא מסתכלת על הטבעת והצמידים שאני עונדת, ותמיד אומרת כמה שהיא נהנית לראות את זה, והתדר שבה משתנה לשמחה ולמשמעות. כן, היא עדיין יכולה לבחור ולהחליט.

ואני חושבת לעצמי כמה כל אחד מתמלא מדברים אחרים,

וכמה טוב שהסכמנו לא לפרש אותה, לא לגונן עליה,  לא להחליט בשבילה.

וכמה הנאה יש בי לראות את הרגעים שבהן חוזר לאמא שלי  הזרם:  זרם החיים

פשוט להקשיב, להסכים להקשיב ממקום סקרן ומקבל .