צבת הים

צבות וצבי הים נפגעו מהזפת תוצר של רשלנות וחוסר איכפתיות. יונקים אלו שמאריכים שנים בחיוניות מרובה הם כיום נושא למחקר על ההשלכות שאפשר ליישם לתקופת הזיקנה של בני האדם.

בשבילי הן מודל לחיקוי, הן מלמדות אותי על הקשבה שמחזירה לדרך, לייעוד. גם בשבילי הים הוא בית. בימים אלו שנפרדתי מאימי, אני מקדישה להורי את הסיפור שכתבתי לפני שנים רבות "צדפים"

צדפים- אירית טסל

 

הים הקטן כמו שנהגו לכנות אותו במשפחתה שההכנות אליו היו ארוכות ומהודקות יותר ממה שהייתה מוכנה להכיל היה חלק מהריטואל הקבוע של שבת בבוקר.

קודם לכן היה נשלף התיק הגדול שלתוכו היו מוכנסות ראשונות קופסאות פלסטיק שהכילו בתוכן פירות קיץ קלופים, מעליהן ערימות מגבות, תכשירי שיזוף עם ריח דביק של קוקוס ובקבוק חומץ למקרה שיתקלו במדוזות שישלחו לעברם את אותו נוזל מריר וצורב.

והייתה גם ערכת האוהל על יריעתו הרחבה שהצהיבה משמש, מוטות ברזל שהתעקמו משנים של אחיזה, חבלים ופטיש עץ ערוכים לטקס שיערוך אביה כשיגיעו לים.

בדרך לים הקטן שקראו לו כך בשל חגורת סלעים שיצרה מפרצונים קטנים, היו עוברים בינות שרידי מבני אבן עם טיח מתקלף זרועים בערימות זבל שבינים בצבצו כפכף ים שנשכח, שקיות אוכל קרועות, שברים של בקבוקי בירה שננטשו על ידי מבקרי יום ומבקרי לילה שנהגו לפקוד את המקום.

תמיד מבעד לאגלי הזיעה ולחום המייאש בשביל שהוביל לים הקטן היתה אמה נעצרת ליד המבנים ונזכרת בסיפורים שרצו בקרב בני הכפר  " על מסיבות ההוללות שקיימו הקצינים הבריטים ועל שמלות הנשף הנוצצות של הבחורות שהלכו עם האנגלים".

לשמיכת הפיקה הורודה שנפרשה באוהל שהעמיד אביה בעזרת אחיה הקטנים היה ריח של בית שהתערבב בריח של המלח באויר. מסביב כבר נשמעו צהלות הקפיצה למים של אחיה שנהגו לשחות עד לחגורת הסלעים ואחר כך שקעו בחיפוש נמרץ אחר צדפים שדבקו לאיזוב הסלעים.

….שלוש נשימות עמוקות  לפני הזינוק למים, המגע הקריר העוטף של המים שקבלו את פניה כמו שמיכת פוך מפנקת. בשקיפות הבוהקת של  המים ניתן היה לראות בבירור את הצדפים שבקרקעית .