מערכת יחסים חדשה עם אנרגיית חיים - השתלמות

בדיוק שירדנו בשביל מהגבעה התחילו טיפות הגשם שלאט לאט הלכו ונהיו למטר, כמו נתנו לנו את הזמן להיות עוד עם הירוק שהתפשט לו במרחבים ועטף את האדמה במין שמיכת פוך ירוקה שמנוקדת בצבעים של ורוד ולבן וצהוב שהגיחו מתוך האדמה. שעכשיו יש לה ריח של מאפה פריך שיצא מהתנור

מבעד לעצים התגלתה לה פיסת אדמה חבוייה שחשפה מקום שילדים משחקים בו, הכי קרוב לאדמה, הכי נושם אויר הכי טבע. הכי מזכיר לי את פעם, את המשחק האהוב עלינו, לשוטט בגבעות מסביב לבית, קצת אחרי הגשם, להריח את הריח שמסביב וליצור קציצות מאדמה.

הרבה זמן שאני במקום אחר, של בטון, ואספלט,  גינות משחקים מעוצבות, היום נזכרתי בטעם של גן משחקים אמיתי.   

וזה בדיוק הריח שהייתי צריכה להריח, עכשיו כשאני מכינה את ההשתלמות שאעביר אוטוטו בהולנד למטפלים במסגרת כנס של התמקדות לילדים שיתקיים בהולנד, שמתקיים בנושא משחקיות והומור. 

 

ואפילו שהוכשרתי לעבוד עם ילדים, אני ממש לא יודעת איך עושים את זה, והפרקטיקה היחידה שצברתי היא עם שני הילדים שלי שגדלו להיות אנשים מופלאים לצד כל הטעויות שעשיתי בדרך

ובכל זאת, איך התגלגלתי לשם?

התמקדות עם ילדים עושה פלאים עם ילדים שהחיים פחות איפשרו להם לתת בהם אימון והם שוקעים לתוך ההתכווצות, השיריונים, הבעיטות, ההעלמות.

אני עובדת עם אנשים שהכאב כילדים, לא פגש הקשבה ותמיכה והוא ממשיך להיות נוכח, ולפעמים הם אפילו לא יודעים שהוא שם, וגם שהם יודעים שהוא שם הם כל כך פוחדים להסתכל עליו והוא שולט בכל תחומי החיים: בבחירות שלהם , במערכות יחסים, באי יכולת לממש את עצמן ושאר מריעין בישין עד לרמה שבה הבריאות הפיזית ואיכות החיים נפגעים.

עבודה עם כאב מאתגרת אותי, אולי בגלל שגדלתי עם אמא שהכאב העמוק הרשה לעצמו להתבטא רק במחלה, אולי בגלל שאמא חולה, זה אומר לוותר על מה שאתה הכי רוצה לקבל. וזה כואב

ואולי זה מה שדחף אותי לחפש ולמצוא דרך אחרת, כזאת שלא תאיים, שלא תגרום לעזוב תהליך באמצע. כי כמה באמת אפשר לחטט בפצע?

חיפשתי דרך שירגישו בה איך מפצע משהו חדש, מפציע. שיחוו את זה, כי להבין זה לא מספיק. ואז הסתכלתי מסביבי על כח החיים שנמצא בעולם שמסביבנו, על התאים שבנו שנהרסים מידי יום ונבנים מחדש מכח החיים שבתוכו. והוקסמתי מהפלא שקוראים לו חיים.

ויצרתי דרך שנעזרת באנרגיית החיים כדי להתנהל בעולם בנעלי בית ולפרום כאב שעומד בדרך. כמו במשחק ילדים, עם תמיכה רחבה של "מפתחי משחקים" טובים שהיו סביבי הרכבתי "משחק חדש" שקוראים לו – מערכת יחסים חדשה עם אנרגיית החיים שבה עוצרים בכל תחנה ולפני שמתחילים לנוע, מבררים מה זה בכלל? מה צריך כדי שהיא תתקיים ברצף? מאיפה אפשר לדלות אותה? מה מפריע לה להתקיים? חוזרים לאנרגיית החיים הילדית של סקרנות, הנאה, יצירתיות והעזה עם הנוכחות שלנו כאנשים בוגרים.

לא יודעת איזה מזג אויר אפגוש שם בהולנד במרץ, אולי כזה שיזכיר לי את הריח של האדמה אחרי הגשם, ואת הטעם של החמציצים בפה, את הטעם של להרגיש אדמה, להרגיש בטוח לחלום, להעז, ליצור, ללכת אחרי הסקרנות, להסכים לא לדעת מה יש מאחורי הגבעה ואפילו להתרגש מזה. או אולי יהיה מזג אויר שיזכיר לי את החורף האביבי שפה ואת הים שתמיד אומר לי שהוא פתוח לאפשרויות חדשות, והוא יכול לשטוף את מה שדבק בי וכבר אין בו צורך. ואולי לא זה ולא זה, ואני אבוא בעיניים פתוחות לרווחה לקראת הלא ידוע ואתרגש מהלא מוכר.

וניזכר כולנו בגן המשחקים שבו שיחקנו ונפלנו וצחקנו וכאבנו ואהבנו ונעלבנו ודברנו ושתקנו, ופחות הסתרנו ופחות השתקנו,  וחזרנו כל יום מחדש לשחק שם, וידענו בלי מילים שכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, והוא פחות כואב כשלא קוברים אותו. נאסוף ביחד חויות של אנרגיית חיים, בריאה, כזו שלא מאיימת, ניזכר במה שהספקנו לשכוח, ונחווה את כוחה המרפא ונשתמש ביכולת שלה לפרום כאב.