למצוא את המקום שלך - מחזור לימודים חדש, בקרוב!

אני יושבת פה וגופי בתוך המדבר ונפשי שהיא בתוך גופי אומרת לי שטוב לה פה. אני אוהבת את המקום הזה שחי  בשקט עם המדבר, לא מפריע לו להיות.
חוזרת מהליכת בוקר, אתמול פגשתי חבורת בדואים רכובים על גמלים, הם נעו בשקט. זה הרגיש לי הכי בקצב, הכי מדבר. הכי מותאם.

היום פגשתי תימרות אבק ורעש צורם של חרקות שעשו פה רוכבי טרקטורנים. אני כועסת, מרגישה עלבון בשביל המדבר, אח"כ נזכרת שהוא שרד דברים גדולים יותר מזה. עדיין, אני כועסת, אחר כך אני ממשיכה ללכת והכעס מתפזר לו.

פעם נהגתי לנסוע הרבה למדבר, אהבתי להגיע בלילה, מחכה ליקיצת הבוקר במדבר שתתחיל להנשים את הנפש, להרחיב מקום בשביל הנשמה.
כל הזמן הזה ששהייתי במדבר, הנשמה שלי הרגישה בבית, לא סתם בית, אלא בית מרווח, גדול, מואר שהתאים למידות הרחבות שלה. השבר היה מתחיל אחרי חציית הגבול בחזרה, הגוף שלי היה מתחיל להתכווץ, הנשמה הצטנפה לקרן פינה. הימים שאחרי היו קשים.

אשה חכמה אמרה לי אז "תביאי את שם לפה לתוך החיים שלך" הדברים שלה נראו לי רחוקים "רוחניים" לא מחוברים למציאות.המציאות שלי, של פעם, היתה ארוזה בתוך אריזהמוזהבת. 
ותוך כדי כך המשכתי להנשים את הנשמה בגיחות קצרות למדבר, "זה מה שאפשרי" אמרתי לה.

והגוף דיבר, וזה כאב ולא היה נעים בכלל. והמשכתי עם הסחות הדעת.

אני חושבת שדלקת ריאות קשה ואחריה החשש שעוד אחת בפתח, הכריחו אותי להסתכל פנימה, לגלות כמה קצת מקום יש לנשמה שלי, כמה כאב יש בפנים. זו היתה תגלית מפתיעה , כי מי בכלל העלה בדעתו שחבוי לו שם כאב.

לא בחשק רב נכנסתי לשביל, אבל כשהתחלתי ללכת בו, התרחב המקום לנשמה. הבאתי את המדבר לפה.

אני חוזרת מהמדבר, עם מקום עוד יותר רחב, לשגרה שגם אותה אני מאד אוהבת, אפילו בסוג של התרגשות לקראתה. אני בהכנות לקראת עוד מחזור חדש של "התמקדות בבריאות- חיבור לחיוניות"

 אני יודעת שיהיה שם עוד יותר מקום, לעצור, לבדוק דרך החוייה שעוקפת סיפורי ראש  "זה באמת המקום שלי? לגלות דברים חדשים עליו, למצוא את הדרך לשם, לשהות עם "זה לא מציאותי"  לגלות לפעמים שהיא פה ממש לידנו, להיווכח איך זה משפיע על בריאותינו הפיזית והנפשית שהם אחד.

שבוע טוב, אני מברכת את עצמי