השימוש המופרז במילה "מדוייק"

 

בדיוק זה לא זה…

 "וואו" אני אומרת לעצמי שהרגליים צועדות בתוך המים הצלולים והצבע שלהם שקוף ונקי. ומסביב יש חול, הרבה חול, מעט אנשים.
הוירוס של המטקות והלחות המעופפות, חלף לבינתיים.

יש תחושה כמו התחושה של המקומות הרחוקים יותר, שהרבה מדי זמן לא ביקרתי בהם.ועכשיו בחוף שקרוב לבית, זה מרגיש כמו שם. אני מחייכת ומרגישה כמו  עוד ביקור בגן המשחקים של העולם

אלא שאז מתעורר מוחי העירני ואומר לי "נו טוב, זה לא בדיוק. זה אולי כמו אבל לא בדיוק והוא ממשיך להסביר לי למה זה לא מדוייק."זה לא אותו הים, הוא מסביר ואין פה עולם רוחש בצבעוניות מפתה מתחת למים, ואין את החופים שנפרשים לאין קץ ואין את ההסכמה להיות בחופש. וכן אין שם שעון.

ורגע לפני שהוא אומר לתחושה בבקשה ללכת, ואני בתור להיכנסף לסרטים,  אני מוצאת את עצמי אומרת לו  שעייפתי מהמילה מדוייק/ת , אפילו שיש לה רייטינג גבוה. בדיוק , עכשיו לא בא לי להיות בדיוק. אני רוצה להרגיש כמו ……דיוק מבלבל אותי, מכניס אותי למאמץ ולתסכול ומה אם לא אהיה מדוייקת?

אני מסתכלת על האשה הצעירה שמשחקת עם הבן שלה במים ואני נזכרת במי שהייתי פעם והגוף שלי מגיב לזכרון, ואני עוד יותר מתגעגעת לבן שלי שהוא מהצד השני של הים.

ואני חושבת לעצמי שיהיה לי נכד, אני אבוא איתו לים ונשפריץ מים אחד על השניה וגם אם זו תהייה נכדה עדיין אקח אותה לפה. ושום מחשבה על צריך  לא תפריע לנו. 

אני רוצה להרגיש כמו.  לא רוצה לעבוד בשביל הדיוק  ואיזה מזל יש לי, שמאז שלמדתי להקשיב לעצמי דרך הגוף, אני לא צריכה לשבור את הראש כדי שזה יהיה בדיוק.

ובדרך הביתה בחזרה מההפסקה הקטנה שגנבתי, אני מסתכלת על אלו שנשארו בים ומתענגים על כל מה שיש לו להציע. ואני מרגישה שגם אני רוצה להרגיש כמו מי שלא בא לים עם שעון.

אני רוצה להרגיש כמו מי שבא להרגיש, לחוש, לנשום, להינות מכל הטוב הזה.ואני מזכירה לעצמי שיום שלישי מתקרב והשארתי יומן ריק ואני הולכת לשם להיות כמו בזמנים של פעם..ממזמן.

וכמעט אני רוצה לכתוב…מי באה איתי?

והיא ששומעת מרחוק את המחשבה, דרך גלי האתר של היקום, מסמסת לי אולי נפגש בשלישי?