המקום שלי

 

השבוע היה המפגש האחרון שלנו בתוכנית, אני לא אוהבת פרידות, שנים עשיתי הכל כדי לעקוף אותן , רק על זה אפשר לכתוב נובלה עבת כרס. עם השנים מצאתי שהגדרת פרידה כ"פרק סיום עונה מרגיש לי יותר טוב" כל פעם שאני מסיימת עוד מחזור לימוד יש את הצביטה הזו, את החשק לטבול עוד באינטימיות שנרקמה עם הזמן.

אז בפרק סיום עונה שלנו האחרון, של התמקדות בבריאות – חיבור לחיוניות. השתהינו, הקשבנו פנימה לתחושת גוף שעולה ל"פרק סיום עונה" . לא זוכרת מה היתה תחושת הגוף שלי אבל עלתה המילה "אסופה".

כמה מתאימה היתה המילה שהגיעה.  חיבור שהתהווה מאוסף של מפגשים, מאוסף של תחושות, רגשות, מאוסף של דברים שפרמנו, מאוסף של תחנת שעברנו, מאוסף של גילויים שגילינו

מאוסף של נשים שהגיעו מרקעים שונים, שהדרך אספה למרחב מכיל ונעים. בחלק השלישי של התוכנית בחרתי ללוש, את כל מה שלמדנו בחלקים הקודמים של תוכנית הלימוד. ללוש זו מילה שאני אוהבת ללוש זה בשבילי להרגיש. להשקיע את הידיים בתוך, להרגיש איך החומר נותן מקום, לאצבעות, מאפשר להן להטביע את עצמן לתוך מקום מכיל, כמו הימים של פעם שלשנו "קציצות אדמה"

התחלנו ללוש את המקום שלי, להתחיל לחפש אותו עם פנס, מעבר לכל ההגדרות ולכל מה שחשבנו שזה המקום שלי, צללנו פנימה לתוך הידיעה שבתוך הלא נודע, לתוך גוף שמחזיק את הידיעה על המקום שלי או על חסרונו,

מצאנו את עצמנו לשות אותו ואיך לאט לאט מתגבשת לו צורה, זו הצורה שמבטאת את הגרעין הפנימי העמוק שבפנים, התקרבנו אליו, ואל החלקים שבנו שמרחיקים אותנו ממנו, שמענו אותם לוחשים לפעמים צועקים, פוחדים מהמקום שלנו, שמענו אמונות מגבילות, הקשבנו לפצעים, לאכזבות, להעברות בין דוריות,

 נפרדנו בתחושה של עוד.

"קשה לי עם מה שאני רוצה לפתח, לא הצלחתי להתקדם עם הצד הטכנולוגי, זה קשה וזה מאתגר. רציתי כבר להגיד לעצמי שחבל שהתחלתי עם הפרוייקט הזה. במקום זה נזכרתי בדברים של אירית על המקום שלי, ןאיך חויית המקום שלי נבנתה… רוצה להגיד שאני בדרך לפגישה חשובה’ הוסיפה.

הווטסאפ הזה הגיע, בבוקר שלמחרת- מילים שכתבה אחת ממשתפות התוכנית. אשה לא צעירה במושגים של זמן כרונולוגי, בלבד.  אבל החיבור למאגרי אנרגיית החיים  עושה בשבילה את העבודה.

מי שרוצה להכיר וללמוד גישה חדשה ושונה שמלמדת דרך אחרת למערכת יחסים עם אנרגיית החיים, למה היא זקוקה, מה התנאים שמאפשרים את החיבור, מה לא מאפשר אותו ואיך אפשר להמשיך מכאן. מי שרוצה את היכולת להתמסר לכוחותהחיים והצמיחה. מוזמן להשאיר לי פרטים ואשלח

אוטוטו הדף נחיתה יהיה באתר שלי

ואז יהיה פשוט יותר.

את הקערות לשה בבטון – עלמה טסל