המנהרה - על ספרו של א.ב יהושע ועוד קצת על החיים

צבי לוריא גיבור ספרו המצוין של א,ב יהושע "המנהרה"  מהנדס בכיר שהיה אחראי על תכנון ובנית כבישים ומנהרות, יוצא לגמלאות, הסימנים מעידים שהוא מפתח תסמיני שיטיון.

צבי לוריא מתחיל לא לזרוק חשבון, והכל בחסות השיטיון. הוא מרשה לעצמו לזרום עם מה שבא, להתנהל הפוך מהמצופה מאדם בגילו ובמעמדו, לחוש מחדש תשוקה אירוטית, לחזור להיות מעורב בפרויקט מקצועית הזוי, שהמהנדס הצעיר שצרף אותו לפרוייקט, אומר שרק בעל שיטיון יוכל לשכנע את הרשויות בנחיצותו

צבי לוריא משתחרר מכל האיסורים שהטיל על עצמו במהלך השנים, אפילו חורג ממנהגו שלא להתעניין בקורות חייהם של מי שעובדים איתו.  בקיצור, מספר עם פוטנציאל לדיכאון, זהו ספר שרוח השטות שורה עליו, עם הרבה הומור עצמי. …..צבי לוריא בדרכים

אגב, ברוח השטות שנדבקתי בה, אני מרשה לעצמי לכתוב על הספר טרם הספקתי לסיימו..

יש משהוא בזרימה של צבי לוריא, בקלילות וביצירתיות שהוא מפתח מול מציאות משתנה, יותר טבעי, יותר בלי הגנות, יותר קל….וגם יותר עצוב.

יותר עצוב שצבי לוריא מרשה לעצמו להיות הכי טבעי רק בעשור האחרון של חיו…וזאת  בחסות השיטיון, והזמן קצר כי השיטיון לא עוצר באדום

יותר שמח שיש פה הזדמנות לזרום עם רוח שטות משחררת, הגם שהיא זמנית וקצרה, צבי לוריא משחרר את עצמו מחישובים של מה צריך ומה מותר, ומה יגידו, ואיך יגיב

.כמה בריא לחיות את הכי טבעי של סקרנות ויצירתיות, והקשבה למי שאתה, כמה משחרר להרשות לעצמך להשתטות.

וכן אף פעם לא מאוחר, לצאת מאזור הצמצום למרחב גדול יותר והכי כיף לעשות את זה שלא בחסות השיטיון .

אני יודעת כמה זה לא פשוט, לחזור לפשוט, כמה פחד יש מפני "התפרקות" של דעות, אמונות, מסגרות. "לא רוצה להיות אגואיסט/ית" הרבה אנשים אומרים וממשיכים לא לאכזב אחרים, לעצמם הם מותרים בקלות. "רק לא להישאר לבד"  ומשאירים חלק משמעותי מעצמם לבד בחושך .לפעמים שבר גדול בחיים נותן לגיטימציה ואז פתאום הכל אפשרי. לא צריך בשביל זה את השבר, את השיטיון וגם זה קל יותר ממה שנדמה

בעבודה שלי עם אנשים ובקורסים שאני מלמדת נוצר הגשר לשם, בצעדים קטנים, לפעמים מהוססים, כשצריך לוקחים הפסקות, אז פוגשים מקומות בנו  שלא מאמינים שנגיע לשם בשלום. וככה נבנה לו הגשר וכמו שאומר ד"ר סוס "כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים"