אנרגיית חיים - לפגוש הורמון האהבה (אוקסיטוצין)

השבוע שמעתי בקליניקה שקיפוד מאוהב, לא דוקר ואפשר לגשת אליו, כי הוא מתמלא בכמות  אדירה של אוקסיטוצין, מדהים העיתוי, בדיוק שסיימתי לכתוב עליו, על הורמון האהבה שהוא מרכיב משמעותי באנרגיית החיים,  איך הוא בדיוק עובד, מתי הוא פחות,  ואיך אפשר לעורר אותו?

רגע לפני שהסתיימה לה שנת 2019 הייתה לי הזכות להשתתף בכנס על גישת הפולי-ווגאל אותה פיתח ד"ר סטיב פורג'ס, בכנס השתתפה גם ד"ר סו קרטר שהיא שותפתו לחיים ולמחקר.

היו אלו שלושה ימים רצופים בהסברים מדעיים על האופן שבו פועל גופנו, עם הרבה נתונים ומחקרים שמגבים את התפיסה של גישת הפולי- ווגאל, שקשר הוא צורך ביולוגי והוא יכול לפעול כאשר מערכת העצבים שלנו חווה ביטחון, ומהכיוון ההפוך שקשר יכול להחזיר ביטחון.

בהרצאה של ד"ר סו קרטר הרגשתי שמשה נדלק בתוכי, ויכולתי לחוש בזרימה של אנרגיית החיים בכל תא ותא בגופי, הייתה עוד  הכרה שמה שאני מלמדת ומפתחת על כוחה של אנרגיית חיים בתהליך ריפוי, יש לו הכרה מדעית.

ד"ר סו קרטר הרצתה על האוקסיטוצין שהוא הורמון קדום המופרש לשדיים ועובר בהנקה. יש לו  השפעה מהותית על היכולת ליצור אינטראקציה בין התינוק לאם ולהיטיב עם שניהם כאחד. הנוכחות שלו משמעותית ליצירת קשרים חברתיים במהלך החיים.

כמה מפתיע לשמוע, שכמו אצלנו בני האדם, גם ההורמון הזה צריך קשר כדי להשתחרר, וכשאנחנו נמצאים בקשר של אהבה בטוחה, ההורמון בא לידי ביטוי. לא סתם קוראים לו הורמון האהבה, כי הוא משתחרר כשמתאהבים, כשחווים אורגזמה. הורמון שצריך שמשהו ידליק אותו, כדי שיוכל להיכנס לפעולה. קשר שצריך קשר, מעניין.

השנים הרבות שאני עובדת עם אנשים במצב ירוד פיזית או נפשית לימדו אותי, שמה שעובד בלהחזיר ובלשמר אנרגיית חיים, שאהבה היא אחד ממאפייניה, הוא סוג של פרדוקס.

מחד אנחנו רוצים שהתהליך יחבר – ידליק אנרגיית חיים, אבל קודם יש להתחבר לאנרגיית חיים, כי כשנמצאים ב"בור" קמילה היא מצב הצבירה. ולכן יש למצוא את הדרכים להדליק אותה, כדי שתוכל להוציא אותנו מהבור ותאפשר לעוד אנרגיית חיים מסתתרת להופיע.

לפעמים אני מדמה את העבודה שלי לעבודה בנפחיה. בדומה לנפח שמתחיל בבוקר להדליק את הגיצים המעשנים, עד שנוצרת האש הנחוצה לעבודה. זה קורה בעיקר כשאני פוגשת את מי שמסתובבים בעולם, בחוויית החסר, אלו שלא זכו לחוות הורות טובה, או בשלה, לפעמים קשיים בהריון ובלידה, לפעמים זה חלק משרשרת בין דורית ועוד תנאים שלא אפשרו לשחרר את ההורמון, להצית בו את הגופרית, זו שדוחפת את העובר קדימה. וקשר עבור אותם האנשים הפך להיות דבר מפחיד ומאיים שנע בין הימנעות, לבין קשרים מזדמנים ולא מחייבים, ועוד כל מיני קומבינציות בדרך.

כשמסתובבים עם הפצע הזה, לא מתאפשרת אינטראקציה ושחרור של ההורמון, וגובר מקומו של  הורמון קדום אחר ווזופרסין שמכניס למצב של דריכות, פחד ומעורר חרדה.

העובדה המדעית הזו מאששת את מה שאני פוגשת- הפחד של האנשים מאנרגיית חיים, מתחושת חיות, פחד שהוא לרוב לא מודע, אבל הגוף וכל ההתנהלות בחיים מדברת אותו. ואז ה"ריקוד" הוא מאד עדין ונע בין לקרוא לאנרגיה לחזור, לבין ריפוי הפצע שלא יכול להכיל אותה. להגיע למצב שבו המערכת חווה תחושת ביטחון ואז האהבה מאפשרת להתגבר על הפחד.

והאהבה שמתחילה מלהסכים לאהוב את עצמי ולתרגל את זה, להזכיר לעצמי את עצמי, "לפני שנוצרו הרסיסים", כמו שהשמאנים האינדיאנים קוראים לזה וליצור סביבה בטוחה שמספקת את התנאים לכך.

ואני מהרהרת שוב בחוכמת הסבתות הקדומה, אלו שלקחו על עצמן את התפקיד להפיץ את הידע לדורות הבאים, שהשתמשו באנרגיה שסובבת אותנו לריפוי, "הרוח הגדולה" כמו שהן קראו לה, על מנת לעזור, להזין, להדליק את מה שכבוי בפנים, לחדור את המחסומים שבדרך, להעיר את האוקסיטוצין, לראות שבדידות היא סיפור, להשאיר אותו מאחור, להתחבר לכוחות שמקדמים.  לעזור להחליף תדר, להשפיע על הקולטנים שבממברנה שמסביב לתא שלהן השפעה על התנהלות התאים.

לחזור לגוף, להגיע לחוכמה המרפאת שגלומה בו, להתחבר לרוח שהתמקדות – פוקוסינג היא אחד הדרכים העוצמתיות בדרך לשם

ב-26.2.20  ביום רביעי, בין השעות 1500-2000 מפגש, שיתקיים בצפון הישן בתל אביב בנושא;

לפרטים נוספים: https://lp.vp4.me/kz4h

אנרגיית חיים – לפגוש הורמון האהבה (אוקסיטוצין)

פרטים נוספים בהקדם