איך הפסקתי לפחד מאי וודאות

"לאן אתם מפליגים" היא שאלה, אני לא יודעת אמרתי לה, לאן שהרוח תיקח
ועוד אמרתי לה "העיקר בשבילי זו הדרך, מתאים לי כשאנחנו מפליגים מבלי לדעת לאן,  מתאים לי לנוח מלדעת"

וזה הסתנכרן עם המפגש שהעברתי השבוע "התמקדות לתוך אי וודאות"  במסגרת כנס שארגן "תודעה בריאה". פתחתי את המפגש עם שירו של ט.ס אליוט מתוך "ארץ השממה"

"כדי להגיע למה שאינך יודע,עליך ללכת בדרך אי הידיעה,
כדי שיהיה לך מה שאין לך
עליך ללכת בדרך הויתור"

כל כך נכון, ההזדמנויות, האפשרויות החדשות  שמביאה אי ודאות. חדש מגיע מתוך הלא מוכר.
וכל כך מאמץ אבוד מראש מושקע בניסיון לעקוף אותה, והמילה אי הוודאות מקבלת צבע שחור כאילו משהו רע הולך לקרות, אבל השם שלה זה אי-ודאות שמכיל בתוכו גם וגם. גם אכזבות וגם הפתעות והתהליך ממשיך קדימה, כי החיים זה תהליך אחד גדול

סקרנות עוזרת להתמודד עם הפחד שלנו מאי ודאות ואפשר ללמוד איך להחזיר סקרנות גם כשהמציאות מפגישה אותנו במצבים שמשאירים אותנו מפוחדים, קפואים, מטולטלים, הכי רחוקים מסקרנות.

ומה הקשר להפלגה שלנו בים?
כשהספן  אמר בבוקר שאולי לא נסתכל על מצב הים ונצא להפלגה, מבלי לדעת
הלכתי על זה.
כשהגלים היו גבוהים, והרוח לא זזה וכמעט לא היו סירות בים וזה הפחיד אותי מאד וניסיתי להסתיר את זה, וזה לא ממש עזר. וכבר תסרטתי את עצמו במצולות הים, נזכרתי וקראתי לסקרנות שתבוא….מעניין אמרתי לעצמי איך אני אהיה מול הים הסוער הזה.

.והיא באה לקראתי וכהרגלה לא אכזבה והגלים פתאם היו פחות מפחידים ונזכרתי שהספן בקשר טוב עם הים.
והיא באה ועטפה אותי, ועברתי ממצב כיווץ לרווחה ויכולתי להרגיש את הליטוף של הרוח על הפנים ופתאם הגלים נהיו יותר קטנים ופחות מאיימים.

ואיזה מזל שלא בדקנו קודם איך יהיה הים.