אוקראינה - השראה לאומץ

אנחנו יורדים לאט, לאט לכיוון ים המלח, נכנסים לתוך ההרים לראות שיטפונות. מסביב על ההרים מתפשט לו הגוון הירוק, כשאנחנו נכנסים עוד פנימה למדבר, רואים שאפילו צבעים נוספים נכנסים לפלטה, אדום וצהוב וכתום, צמחים שהזמן הזה עושה להם טוב והם עולים מעל פני האדמה.

ברדיו דיווחים על אנשים שמחפשים מקומות מתחת לאדמה, כדי להסתתר מעוד שגעת שמתפשטת בעולם, מעוד וירוס אנושי קטלני, שעוד לא הומצא החיסון שעוצר אותו.

באמצעות כלי התקשורת, לצד המראות הקשים אנחנו נחשפים גם ליופין של הערים, שהן לא על מפת התייר הממוצע. יופי שמתגלה לעולם במחיר כבד.

העיניים שלי מזפזפות על פני האיש שלחץ על המתג, זה ששפתיו קפוצות וחתומות, איש שאטום ואוטם את כל מה שיש בו  אנושיות רגשות, חמלה, קבלה של האחר.

מהצד השני של המצלמה אני רואה הרבה אומץ, של מנהיג אחר שחופש הוא ערך עבורו, שביטוי עצמי הוא אויר לנשימה, שזכות הבחירה היא נר לרגליו , שאי וודאות לא מקפלת לו את הרגלים

אני רואה אשה שנשארת עם בעלה, למרות שלה מותר, כי הלב לא נותן אחרת, אני רואה אנשים נושאים את הילדים שלהם, בתור ארוך בקור עם בהתחשבות באחר. אני רואה איש שאומר שהוא פוחד כי רק טיפשים לא פוחדים והוא נשאר, כי הוא רוצה לשמור על המדינה שקלטה אותו כאזרח זר. אני רואה את האנשים שיושבים בשקט בתוך המקלטים והתשוקה לחיים אחרים, עדיין בוערת בקרבם.

יש שם הרבה אומץ בתצורותיו הרבות והמגוונות, אומץ להיות עם אי וודאות, כשהקרקע נשמטת, אומץ שיש בו הרבה פחד, אבל אין בו ספק, אומץ שנתמך על ידי  הכרה ברורה של הרצון לחיות חיים של חופש, להתמסר לגל של תשוקה, שמחה, מימוש החירות.

מימוש זקוק לתנאים, כמו הצמחים במדבר שיוצאים אחרי הגשם,  בלי מימוש אין צמיחה, כדי לאפשר את המימוש יש לדשן אותו בתשוקה, באומץ, בתמיכה, להרגיש אותו בגוף, כי שחווים את אותה הרגשה ממלאה של מלאות כשחיים את הגרעין הפנימי, את הפוטנציאל, את אותה התרחבות, שהיא אחרת מכיווץ, מהצטמצמות. כשחווים אותה, שנזכרים בטעם שלה, כבר אי אפשר אחרת. ואז נטול מאמץ מגיח לו האומץ, שהרי הטבע צייד אותנו בו, כדי שאבותינו יוכלו לצוד ביער ולחיות.

אני מתפללת שהאומץ ישאר שם  דולק ולמדינות מסביב יהיה האומץ לתמוך בו.