בגיל 60 קיבלתי "מתנה" – הגב שלי התעקם ובשלב מסויים אף סבלתי מהתקף (פריצת דיסק, בלט או כל שם אחר שמתאר את חוסר האונים של הגוף).

הצלחתי לקום – אבל הגב עדיין התעקש על זווית חדשה וסרב בתוקף להתיישר. במשך מספר חודשיים נדדתי בין מטפלים מתחום המגע עד שהגעתי, די במקרה, לאירית טסל "התמקדות דרך הגוף"..

לאחר שנה וחצי של כאבי גב, טיפולים הסתקרנתי ובאתי לשיחת מבוא נינוחה. אירית הסבירה לי מה שכבר ידעתי מקריאה בספרו של ד"ר סראנו – ריפוי הכאב הגרוני, שהכאב הוא סוג של טריק שהמוח מייצר כדי שנשתחרר מדברים מזיקים שאנחנו כופים על עצמנו: עודף פרפקציוניזם, ביקורת עצמית, פחדים. הכאב הפיזי הוא סוג של מתנה או הזדמנות לפנות הצידה, להתבונן, להבין ולהרפא.

הטיפול בדרך ההתמקדות focusing נעים ביותר. במשך מספר דקות פשוט שמים לב למנח שלנו על הכסא, המזרון ואם תרצו – לממשק המיידי עם העולם החיצוני. התת מודע מתחיל לעבוד ולייצר תמונות. בטיפול מתייחסים לתמונות ובעזרתה של אירית מצליחים להרגיש ולהבין את הרגש החבוי שם. לפעמים זה פחד, לפעמים זו הדחקה.

הגב לא כואב לי יותר, ואני אפילו לא מפחדת שהכאב יחזור. הוא פשוט איננו. בתהליך הבנתי שויתרתי מהר מדי על החלום שלי לפתח את השיטה שלי "גשר לקריאה" לעבודה עם ילדים דיסלקטים. אני ויתרתי והגוף שלי צרח. בתהליך די קצר חזרתי לעצמי. למדתי להקשיב לעצמי לעשות מה שמתאים לי לעשות, נרשמתי ללימודים שנראים לי חשובים לתהליך, ואני מרשה לעצמי להגיד שחשוב להמשיך ולהתפתח, גם אם עברתי כבר את גיל 60.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *